לא להתפשר על הדת!

בצורה יוצאת דופן וכנראה חד פעמית, קרה המקרה וצפיתי הערב (שני) בתכנית "אמא בהחלפה" בערוץ 2.  הבנתי, פחות או יותר במה מדובר, אבל מהר מאוד הופתעתי לטובה.  מצד אחד, נשלחה דינה מקיבוץ ברמת הגולן לניו ג'רזי ומהצד השני הגיע איאן, מניו ג'רזי אל משפחתה של דינה בקיבוץ.

דינה הגיעה לניו ג'רזי, תוך חשש שמא תגיע לבית חרדי – מצב שלא ששה אליו ולא היתה מעוניינת בו.  ההפתעה הגדולה היתה, לא רק שמדובר בבית דתי, אלא שמדובר בזוג גברים, המגדלים שלושה ילדים שחורים.  בעיית הדת נשכחה מדינה, אבל ההתמודדות עם גבר הומו ועם ילדיו שאינם לבנים היתה יותר מדי בשביל דינה שבילתה את הלילה הראשון במלון.  אני מודה שלא ראיתי את סוף התכנית, אם כי למיטב הבנתי למחרת דינה התמודדה יותר טוב עם המצב וכנראה שהשלימה עם זה שגם אנשים שאינם סטרייטים או לבנים הם בסדר.  עם זאת, דינה התבטאה מספר פעמים בצורה הומופובית וגזענית (אם כי ההתייחסות בנוגע לילדים היתה יותר עדינה והביעה בעיקר חשש מכך שזוג גברים מגדלים ילדים שכן מדובר בדבר לא טבעי וחבל לעולל זאת לילדים).

ההפתעה לטובה היתה מעצם זאת שהתכנית שודרה והציגה את הדברים לקהל, כאשר כל שאפשר לקוות הוא שהקהל יראה את האבסורד שבהתנהגותה של דינה.

התזמון מצא חן בעיניי מכיוון שעמדתי לכתוב פוסט בנוגע לחינוך...

שנת לימודים נוספת נפתחת וכרגיל התמונה עגומה.  את ה – 1 בספטמבר 2009 מאפיינת המראה החברתית שמראה לנו, שוב, שאנחנו חברה גזענית וקצרת רואי.  אני אכן מדבר על אותם תלמידים יוצאי אתיופיה בפתח תקווה, אשר עד הרגע האחרון לא ידעו כלל האם והיכן הם הולכים ללמוד.

אני בטוח שאין צורך להתעמק ולהתעסק בהתנהגות הנלוזה של מוסדות החינוך שסירבו לקבלם.  הסטריאוטיפים שהודבקו לתלמידים כתירוץ והאיפיון הקבוצתי מציגים שוב את החברה הישראלית כמקום שלא מוכן ויכול, ואם חייב אז לא אוהב לקבל את האחר.

איני הראשון שמתייחס לכך, ואוסיף ואשמיע את קולי בעניין שורש הבעיה (המקומית) של אותם תלמידים יוצאי אתיופיה בפתח תקווה.  הרב הספרדי הראשי, כביכול מתוך דאגה עמוקה לתלמידים, השיב כי אינו יכול לאפשר ולאשר סידור אשר בו התלמידים לא לומדים במסגרת ממלכתית-דתית או חרדית (וזאת אף שהובטח פיקוח מיוחד של מסגרת דתית).

למעשה, החברה הישראלית נחשפה בימים האחרונים לכפייה דתית נוספת (ואין דרך אחרת לתאר זאת) ועברה על כך בקור רוח (אם כי למרות פתיחתי, המדינה רעשה בנוגע לסירוב בתי הספר לקבל את התלמידים בשל היותם אתיופים).

ילדים צעירים ותמימים אינם יהודים מספיק בשביל הרב הספרדי הראשי ותחת איום שלא יוכרו כיהודים נאלצים ללמוד במסגרת דתית.  אם הבחירה מרצון היא, הרי שזוהי זכותם המלאה.  עצם העובדה שהממסד הדתי כופה זאת עליהם אמורה להכעיס את כולנו.

אין לי ספק שרוב עצום ומוחלט מאזרחי המדינה (ובכלל מהאנשים בעולם) לא חושבים ולא רוצים שאדם אחר יחליט בעבורם במה להאמין ואיך.  מדינת ישראל מורכבת ממכלול תרבויות רב, מגוון ועשיר תרבותית.  התרבות ומנהגי יוצאי אתיופיה עשירה ויפה לא פחות מכל קבוצה אחרת באוכלוסיה.  דווקא ההבדלים והכרתם בין המסורות השונות הופכות אותנו לחברה עשירה עוד יותר.  ההתייחסות של הממסד הדתי כאילו אינם יהודים מספיק ועל כן על הילדים ללמוד במסגרות דתיות יותר, מוציאה מידי ההורים את האפשרות, לפחות במידה חלקית, ללמד את ילדיהם את המנהגים והמסורות אותם הם מעוניינים להנחיל להם.

מדובר, בצורה ברורה ביותר, הן באפליה והן בניצול המעמד על ידי הממסד הדתי על גבם של יוצאי אתיופיה.

הפתרון היחיד האפשרי אינו פשרה נקודתית בפתח תקווה אלא הפרדת הדת מהמדינה.  רק מערכת חינוך ממלכתית, אחת, שאינה כוללת לימודי דת, תאפשר חינוך איכותי ושוויוני לכל ילדי ישראל.

במקביל, על המדינה לאפשר לכל אדם לנהוג ולחנך את ילדיו לפי בחירתו, ובהתאם לקריטריונים מסודרים, לחלק תקציבים בצורה שוויונית על מנת לבצע זאת.  המדינה עצמה לא יכולה ולא צריכה לספק את שירותי הדת ובוודאי שלא להפלות את אזרחיה בשל דתם או מנהגיהם.

על מנת שאף אחד מאיתנו לא יצטרך לוותר על דתו ואמונתו, על הכנסת לחוקק חוק חופש דת וחופש מדת.