הדו"ח הוגש להנהלת מרצ בשעה בה נמצאת המפלגה בצומת קריטי, לא רק באשר לעתידה הארגוני (שודאי אינו מקודש) אלא גם באשר לעתיד ודרך יישום אידיאולוגי של מצעה. הדעות חלוקות בנוגע לאופן המימוש העדיף, אך עד כה, ועדת הבדיקה בראשות פרופ' תמר הרמן, היא היחידה שעשתה עבודה מעמיקה ומקצועית בנושא זה.
מיד לאחר שליחת הדו"ח אל חברי הנהלת מרצ, עלו פרסומים בתקשורת המעוותים באופן חמור את הכתוב בדו"ח. בעיקר ניתן לראות זאת בכתבה באתר NRG ובכתבה באתר וואלה. אלו נענו במאמרה של פרופ' תמר הרמן.
וילן מציג שלוש טענות שונות המובילות למסקנתו. ראשית, הוא תוקף את השימוש במונח "נישה" שנעשה על ידי הועדה. שנית, הוא טוען שהבעיה בבחירות היתה עמדות קיצוניות של המפלגה. לבסוף, טוען וילן שאין מקום למפלגה קטנה במערכת הפוליטית.
_________________________________________________________
טענתו הראשונה של וילן היא תקיפת הועדה בגין השימוש במונח "נישה", אותו הוא מפרש כזניחה של "הנושאים הגדולים של שלום, שטחים, כיבוש, כלכלה וחברה."
אני מסכים שבחירת המונחים של הועדה היתה לא מוצלחת במיוחד, ובדגש על המונח "מפלגת בוטיק". עם זאת, הועדה אומרת באופן ברור בהסבירה את המונח "מפלגת נישה" כי מדובר בפנייה אל ציבור בוחרים מסויים "זאת על ידי הצגת תפיסת עולם חדה וברורה." לא רק זאת, אלא שבעמוד 12 לדו"ח, הועדה מציגה תפיסה של "זרם שלישי" במפלגה לפיה יש להתמקד בסדר יום אזרחי – "זכויות אדם וכן דת ומדינה." הדו"ח ממשיך בכך שלדעת הועדה "ספק אם התמקדות במסר אחד, כזה או אחר, תביא את הבוחרים להצביע למרצ בהמוניהם." הועדה שוללת אופציה זו מכיוון שתפקיד כל מפלגה הוא להציע מצע רחב ומלא בנוגע לסדר היום הכללי.
למעשה, כבר בפעם הראשונה שמופיעה בדו"ח המילה "נישה", ההתייחסות היא אל קהל בוחרים ולא אל נושא בחירת "דגלים". הדו"ח חוזר שוב ושוב על העמדה לפיה אי אפשר לוותר על דגל מסויים ויש להפסיק את הויכוח האם הדגל "המדיני" עדיף על "החברתי" וההיפך.
כל זאת, למעשה מוריד מהשולחן את טענתו הראשונה של וילן בנוגע לדו"ח.
טענתו השניה של וילן היא כי עמדותיה הקיצוניות של המפלגה הרחיקו את הבוחרים, בייחוד על רקע "עופרת יצוקה". על כן, מסקנתו היא שיש להקים "חזית הצלה לאומית" שתפיח תקווה (דבר המזכיר את השמאל ה"לאומני" של שמואל הספרי ואלדד יניב , אליו התייחסתי בעבר).
הועדה, שבחנה נושא זה, השיבה על כך שהבעיה העיקרית עם המלחמה היתה עמדות מעורפלות ולמעשה מזגזגות של המפלגה. כך, אם גם מרצ תומכת במלחמה ומדברת באותה שפה של מפלגת העבודה וקדימה, מדוע להצביע למרצ ולא למפלגה גדולה ורלוונטית שאומרת את אותו הדבר. הועדה מייחסת את עמדת המפלגה למלחמה בשיקולים אסטרטגיים-פוליטיים, אם כי אני מודה שאיני יודע אם אני מעדיף שזו תיהיה הסיבה או שהסיבה היא באמת מחלוקת אידיאולוגית בסיסית. כך או כך, טענת וילן אף נופלת בהקשר של המגמה בירידת ייצוג המפלגה בכנסת שכן "עופרת יצוקה" היתה מעט יוצאת דופן מבחינת העוצמה, הדעה הציבורית והסמיכות לבחירות.
בנוסף, על מנת לפתור את הבעיות, הצעת וילן לחזית, תוביל בהכרח (גם לפי הניתוח הפשוט של הועדה) להתמוססות אידיאולוגית בנושאים רבים. האם מצפה וילן למצוא פרטנרים לנישואים אזרחיים בקדימה? או אפילו בחלק ממפלגת העבודה? מה בנוגע לקווי ההפרדה? ובניה בהתנחלויות בכלל ומזרח ירושלים בפרט? הועדה אכן בחנה אפשרויות של חיבורים פוליטיים מגוונים והצביעה על כך שלא מדובר באפשרויות טובות – לא רק בהקשר לגוף "מרצ" אלא בייחוד באשר לעמדותיה ועקרונותיה של המפלגה.
לבסוף, עוטה וילן את דמותו של חיים רמון , שהאמין שרק באמצעות הבחירה הישירה יוכל רבין להיבחר מחדש לראשות הממשלה, וטוען שמרצ משחקת את תפקידו של ראלף נאדר, שלו אל גור היה מקבל את קולותיו בשנת 2000, הוא היה מכהן כנשיא ולא ג'ורג' בוש. הבעיה בניתוח זה הוא שאנחנו לא חיים בארה"ב ושיטת הבחירות בישראל אינה דומה לזו האמריקאית. למעשה, ניתוח זה משחק לאחת הבעיות המרכזיות שהיתה למרצ בבחירות – בוחרים רבים האמינו שהעברת קולם ממרצ לקדימה תחזק את ציפי לבני, כך שקדימה תיהיה גדולה מהליכוד וציפי לבני תיהיה ראש הממשלה. וילן, כיו"ר מטה הבחירות, ידע שזה ניתוח מוטעה, שכן בישראל מוטל על ראש הגוש הגדול להקים ממשלה (למעשה למי שיש גוש חוסם). גם אם קדימה היתה מקבלת את כל מצביעי מרצ והעבודה גם יחד (או באותה מידה אם מרצ היתה מקבלת קולות אלו), ראש הממשלה עדיין היה בנימין נתניהו שהחזיק בגוש חוסם; לצורך קבלת תוצאה שונה היה צורך במעבר קולות בין הליכוד לקדימה.
גם אם יש מקום לדיון בנוגע לשיטת הבחירות בישראל – הרי שבשיטה הנוכחית, של ריבוי מפלגות, הניתוח של וילן לא יגרום לשמאל לחזור לשלטון ובוודאי לא יאפשר הגשמת מצע מרצ, מחודד או מעורפל ככל שיהיה.
לסיכום, את טענותיו ובייחוד מסקנותיו של אבו וילן מהדו"ח איני מקבל. למרות מחלוקות נקודתיות, אני מאמין שעל מרצ לאמץ את הדו"ח לחיקה ולפעול במטרה ליישם את מסקנותיו. זה אומר שמירה על השם "מרצ", חידוד עמדות במקום בריחה מהכרעה (בייחוד בנושאים מעוררי מחלוקת) והתמקדות ארגונית במקומות בהם למפלגה תמיכה ופוטנציאל אמיתי לתמיכה, אך ללא זניחת מצעה ועמדותיה.
אחת הפעולות הראשונות שניתן ליישם לשם כך היא קביעת מועד הבחירות הפנימיות במפלגה (שנדחו בקיץ בהחלטת הועידה) לספטמבר 2010. מועד זה עומד בהחלטת הועידה והודעת יו"ר המפלגה על דחייה של הבחירות בשנה, תוך מתן זמן התארגנות מספק לשם כך. קיום הבחירות מצביע, הן כלפי פעילי המפלגה והן כלפי חוץ, שהשמועות על מותה של המפלגה היו מוקדמות ומופרכות. למרצ עדיין תפקיד מכריע במערכת הפוליטית הישראלית במגוון רחב של נושאים ואין אחרים מנציגיה לממש תפקיד זה. זאת כל עוד היא שומרת על כבודה ולא מחפשת לקרוץ למצביעי מרכז-ימין.
