ונעים במרכז...

כרגיל, לא ברור לאף אחד מה ביבי רוצה.  שלום? הרחבת התנחלויות? שתי מדינות? מלחמה עם שוודיה ונורבגיה? הקפאת הבנייה בשטחים? מלחמה עם אירן? שחרור גלעד שליט? – הרשימה עוד ארוכה, אבל ראש הממשלה, שנבחר פייר אנד סקוור (זה אולי מעצבן, אבל יותר ממחצית המצביעים בחרו במפלגות ימין), אולי סגור על עצמו, אבל לא מגלה.

מנגד, כביכול, עומדת ציפי לבני.  כמו קודמה, היא ומפלגתה זכו לתמיכה רחבה בבחירות.  הרטוריקה של שניהם סחפה את מצביעי השמאל (ואני לא מציין זאת על מנת לפטור את העבודה ומרצ מאחריות לכשלונן), ויצרה את התחושה (לעתים באמצעות אמירות ברורות) שהצבעה לקדימה היא הצבעה לקידום השלום ופתרון שתי המדינות, מדיניות כלכלית חברתית אחראית תוך סולידריות לאוכלוסיות מוחלשות, שיפור מעמדה של ישראל בעולם וכן הלאה.  לבני אף נהנתה מהילה של יושרה ציבורית ואישית (בניגוד לשני קודמיה בראשות קדימה).

אך היום, אזרחים המגדירים עצמם כשמאלנים, שהצביעו בכוח של 55 מנדטים לשמאל (זו לפחות היתה עמדת המצביעים) נותרו בפועל עם ייצוג של חברי כנסת ספורים.  יו"ר האופוזיציה, שהוכתרה זה מכבר כמנהיגת השמאל, נהנית מארוחות ערב עם מדונה, אבל שומרת על זכות השתיקה בכל שאר הנושאים החשובים.

לבני כנראה בחרה בטקטיקה של ריצוי כללי של הקונצנזוס.  אם דבר שנוי במחלוקת – עדיף לשתוק, או לעמעם עמדות.  אך אתמול תקפה לבני את נתניהו על כך שאינו עקבי ואף נשמעה תמיכה בהקפאת הבנייה בהתנחלויות, אך דברים אלו רחוקים מלהיות מספקים וברורים.  מלבד הרצח הנורא במרכז הנוער של הקהילה הגאה, לא נשמע באמת קולה של לבני.

אכן יש לברכה על העמדה הנחרצת שנקטה והופעתה למחרת הרצח בעצרת ברוטשילד (ייתכן אף שדברים אלו דירבנו את ביבי וחלק משריו לנקוט בעמדה בנושא).  איני טוען שהביעה עמדות שונות מהעקרונות שהיא מאמינה בהם, אך המאבק של הקהילה הגאה (שהוא המאבק של כל האזרחים במדינה) לא מתחיל ולא מסתיים ברצח.  לא רק זאת, אלא שאין מפלגה (מלבד מרצ) שתומכת ותמכה בקהילה לאורך השנים בצורה חד משמעית.  תמיכה אמיתית בקהילה הגאה צריכה להתבטא במהלך כל השנה, בתמיכה בהצעות החוק להשוואת זכויותיהם אשר עולות בכנסת שוב ושוב ובנקיטת עמדה לגבי הלגיטימיות של הקהילה ושל מצעדי הגאווה, גם כאשר אין אלימות גלויה. 

בחזרה לנושא – זה אמנם מרגיש קצת ריטואל, אבל יש הרגשה בימים האחרונים שאנחנו עומדים בפני הכרעה משמעותית בנוגע לסיכוי לשלום אזורי ויישום פתרון שתי מדינות.  מאז שהסתיים המשא ומתן הקואליציוני, קולה של קדימה נדם.  עמדתו של ביבי לא ברורה (אולי ברור לנו מה הוא רוצה, אך לא מה הוא יעשה); קולה של קדימה נדם.  ממשלת נתניהו מחרחרת ריב ומדון עם שוודיה ונורבגיה; קולה של קדימה נדם.  שר מש"ס ושר מקדימה החלו בריצוי עונש מאסר כבד על שחיתות ציבורית; קולה של קדימה נדם.  ליברמן, שהורשע כזכור לפני מספר שנים בעבירת אלימות, מביא לחורבן על משרד החוץ, ביזוי המשרד והמדינה בעולם ועכשיו רצון לחסום מיעוטים מלקחת חלק בשירות החוץ; קולה של קדימה נדם.

גם כאשר מביעה המפלגה עמדות מסויימת, היא בדרך כלל שולית ומובעת  על ידי מיעוט מחברי המפלגה.  בדרך כלל, במפלגות, אין חשיבות למספר הדוברים בעד נושא מסוים, שכן הנחת היסוד היא שהם מייצגים באופן כללי את דעת המפלגה ואת דעת חבריה.  אך במקרה של קדימה, גם כאשר לבני מדברת על שתי מדינות (וגם האמירות שלה בנושא זה אינן מספקות לטעמי), אין לנו דרך לדעת האם ובאיזו מידה היא מייצגת את שאול מופז ואת עתניאל שנלר, חבריה לסיעה?  אם קדימה תתבטא נגד שחיתות (ולצערי לא שמענו ממנה בנושא זה אמורה ברורה), והאם ובאיזו מידה היא מייצגת את צחי הנגבי ואברהם הירשזון (אשר שעד לאחרונה כיהן כחבר כנסת ושר בכיר מטעמה).

מרכז פוליטי זו פיקציה וטעות.  המצביעים שרצו ימין הצביעו לליכוד ולמפלגות הימין.  המצביעים שרצו שמאל הצביעו קדימה.  מי בכלל רצה להצביע מרכז? המצביעים שרצו מנהיגה ישרה שתמשיך את תהליך השלום (כדי להגיע אף לתוצאה) קיבלה מפלגה ב- Mute.  בכנסת ישראל מכהנים 120 חברים.  מטרתם לחוקק (אף כי שליש מהם חברים בממשלה ולכן אינם יכולים לקחת חלק בתהליך החקיקה הפרלמנטרי), לשפר את המדינה והחברה, לקדם אג'נדה ובסופו של דבר להביע עמדות.  המשמעות של מרכז, כביכול, היא אי-נקיטת עמדה.  לכן, אין לכאורה מקום למרכז אמיתי במערכת פוליטית מתקדמת.

מצד שני, אם לבני היא מנהיגת השמאל, עליה לנהוג כך – להשמיע את קולה בכל נושא בצורה ברורה וחד משמעית בכל הנושאים שעל סדר היום.  להוסיף את חתימתה להצעת החוק של ח"כ ניצן הורוביץ, שתאפשר נישואים אזרחיים לכולם, כולל בני זוג מאותו המין.  להודיע קבל עם ועדה שכל המשך בנייה בהתנחלויות, לרבות מזרח ירושלים, רק מרחיקה אותנו מהסיכוי לשלום.  להכריז שלא תיתכן כפייה רבנית בנוגע ללימודים של ילד/ה בישראל ושלא יתכן שתתחיל את שנת הלימודים מבלי שלכל התלמידים מקום בכיתה ובבית הספר.  עליה להמשיך בדרך זו ולהכריז שפוליטיקאי ישר הוא כזה שלא דבק בו רבב, ושעל כן, היא תפעל למען שלא יהיו בין מועמדי קדימה לכנסת חברים שיש חשש אמיתי ליושרם האישי והציבורי והליכים פליליים מתקדמים כנגדם.  על לבני להזכיר ולהיזכר שבלי אוויר אי אפשר באמת לחיות, ועל כן אסור ואין לאפשר לממשלה להקים תחנת כוח פחמית נוספת.  לבני חייבת להסביר שתיאוריה כלכלית יפה אינה תחליף לסולידריות חברתית ועל כן לא תתמוך במינוי שר אוצר שמעדיף לטפח את העשירים על חשבון מי שאין לו.  לבני חייבת להזכיר שאין שוויון לחלק אלא חייב להיות שוויון לכולם – שיפסקו האפליה וההסתה כלפי השונים, בנוגע לגזענות ולא פחות חשוב, לשנות את היחס המתנכר והשונא כלפי פליטים וכלפי עובדים זרים.

למען ההגינות, זה המקום לציין גם שני דברים לזכותה:

1.      עשתה טוב קדימה שלא נכנסה לממשלה, אך אין זה תחליף להבעת עמדות כאופוזיציה.

2.      ח"כ שלמה מולה מהווה בדרך כלל תעודת כבוד למפלגתו.  הוא מכפר על העדרותה של המפלגה מהקול הציבורי ומשמיע קולו במקום שרבים מחבריו שותקים.

אך שני הישגים אלה אינם מספיקים.  אם קדימה אכן אופוזיציה – שתרים את ראשה ותביע את עמדתה.  אם עמדתה, או עמדת חלק מחבריה כעמדת הממשלה – שיאמרו זאת גם כן.  לשתוק במרכז ולהתחזות לשמאל מטעים את ציבור הבוחרים.  השמאל "קרס" על אפם וחמתם של הבוחרים השמאלנים, אשר עדיין מהווים ציבור לא מבוטל, אשר סבר שהוא עדיין מצביע לשמאל.  השאלה היא עד כמה זמן תמשיך מפלגת מרכז, שרובה חושב בימין, להצליח להטעות את הציבור ולהציג חזות של מפלגת שמאל, או לחליפין לאמץ באופן אמיתי דעות ומועמדים שמאליות.

הערה שולית, אנקדוטה, לסיום:  ג'ון סטוארט בתכניתו היומית, סיקר את סיום מערכת הבחירות בארץ.  מבחינתי הבחירות היוZipi or Bibi; Bibi or Zipi – והוא תהה מדוע לכל המועמדים שם של ליצנים...