יום שבת, 13 במרץ 2010

מה לומד אבו וילן מדו"ח הרמן


ח"כ לשעבר אבו וילן הפתיע אותי במאמרו מיום 11.3.10, בו נראה כי עשה מספר טעויות בסיסיות הן בהבנתו את דו"ח הרמן והן בניתוח המערכת הפוליטית.  דווקא בשל העובדה שהדו"ח עושה רושם מושקע וברור ואף אמיץ בניתוחו ומסקנותיו, לניתוח ומאמרו של וילן משמעות חמורה.


הדו"ח הוגש להנהלת מרצ בשעה בה נמצאת המפלגה בצומת קריטי, לא רק באשר לעתידה הארגוני (שודאי אינו מקודש) אלא גם באשר לעתיד ודרך יישום אידיאולוגי של מצעה.  הדעות חלוקות בנוגע לאופן המימוש העדיף, אך עד כה, ועדת הבדיקה בראשות פרופ' תמר הרמן, היא היחידה שעשתה עבודה מעמיקה ומקצועית בנושא זה.


מיד לאחר שליחת הדו"ח אל חברי הנהלת מרצ, עלו פרסומים בתקשורת המעוותים באופן חמור את הכתוב בדו"ח.  בעיקר ניתן לראות זאת בכתבה באתר NRG ובכתבה באתר וואלה.  אלו נענו במאמרה של פרופ' תמר הרמן.


וילן מציג שלוש טענות שונות המובילות למסקנתו.  ראשית, הוא תוקף את השימוש במונח "נישה" שנעשה על ידי הועדה.  שנית, הוא טוען שהבעיה בבחירות היתה עמדות קיצוניות של המפלגה.  לבסוף, טוען וילן שאין מקום למפלגה קטנה במערכת הפוליטית.

_________________________________________________________

טענתו הראשונה של וילן היא תקיפת הועדה בגין השימוש במונח "נישה", אותו הוא מפרש כזניחה של "הנושאים הגדולים של שלום, שטחים, כיבוש, כלכלה וחברה."
אני מסכים שבחירת המונחים של הועדה היתה לא מוצלחת במיוחד, ובדגש על המונח "מפלגת בוטיק".  עם זאת, הועדה אומרת באופן ברור בהסבירה את המונח "מפלגת נישה" כי מדובר בפנייה אל ציבור בוחרים מסויים "זאת על ידי הצגת תפיסת עולם חדה וברורה."  לא רק זאת, אלא שבעמוד 12 לדו"ח, הועדה מציגה תפיסה של "זרם שלישי" במפלגה לפיה יש להתמקד בסדר יום אזרחי – "זכויות אדם וכן דת ומדינה."  הדו"ח ממשיך בכך שלדעת הועדה "ספק אם התמקדות במסר אחד, כזה או אחר, תביא את הבוחרים להצביע למרצ בהמוניהם."  הועדה שוללת אופציה זו מכיוון שתפקיד כל מפלגה הוא להציע מצע רחב ומלא בנוגע לסדר היום הכללי.


למעשה, כבר בפעם הראשונה שמופיעה בדו"ח המילה "נישה", ההתייחסות היא אל קהל בוחרים ולא אל נושא בחירת "דגלים".  הדו"ח חוזר שוב ושוב על העמדה לפיה אי אפשר לוותר על דגל מסויים ויש להפסיק את הויכוח האם הדגל "המדיני" עדיף על "החברתי" וההיפך.


כל זאת, למעשה מוריד מהשולחן את טענתו הראשונה של וילן בנוגע לדו"ח.


טענתו השניה של וילן היא כי עמדותיה הקיצוניות של המפלגה הרחיקו את הבוחרים, בייחוד על רקע "עופרת יצוקה".  על כן, מסקנתו היא שיש להקים "חזית הצלה לאומית" שתפיח תקווה (דבר המזכיר את השמאל ה"לאומני" של שמואל הספרי ואלדד יניב, אליו התייחסתי בעבר).


הועדה, שבחנה נושא זה, השיבה על כך שהבעיה העיקרית עם המלחמה היתה עמדות מעורפלות ולמעשה מזגזגות של המפלגה.  כך, אם גם מרצ תומכת במלחמה ומדברת באותה שפה של מפלגת העבודה וקדימה, מדוע להצביע למרצ ולא למפלגה גדולה ורלוונטית שאומרת את אותו הדבר.  הועדה מייחסת את עמדת המפלגה למלחמה בשיקולים אסטרטגיים-פוליטיים, אם כי אני מודה שאיני יודע אם אני מעדיף שזו תיהיה הסיבה או שהסיבה היא באמת מחלוקת אידיאולוגית בסיסית.  כך או כך, טענת וילן אף נופלת בהקשר של המגמה בירידת ייצוג המפלגה בכנסת שכן "עופרת יצוקה" היתה מעט יוצאת דופן מבחינת העוצמה, הדעה הציבורית והסמיכות לבחירות.


בנוסף, על מנת לפתור את הבעיות, הצעת וילן לחזית, תוביל בהכרח (גם לפי הניתוח הפשוט של הועדה) להתמוססות אידיאולוגית בנושאים רבים.  האם מצפה וילן למצוא פרטנרים לנישואים אזרחיים בקדימה? או אפילו בחלק ממפלגת העבודה?  מה בנוגע לקווי ההפרדה?  ובניה בהתנחלויות בכלל ומזרח ירושלים בפרט?  הועדה אכן בחנה אפשרויות של חיבורים פוליטיים מגוונים והצביעה על כך שלא מדובר באפשרויות טובות – לא רק בהקשר לגוף "מרצ" אלא בייחוד באשר לעמדותיה ועקרונותיה של המפלגה.


לבסוף, עוטה וילן את דמותו של חיים רמון, שהאמין שרק באמצעות הבחירה הישירה יוכל רבין להיבחר מחדש לראשות הממשלה, וטוען שמרצ משחקת את תפקידו של ראלף נאדר, שלו אל גור היה מקבל את קולותיו בשנת 2000, הוא היה מכהן כנשיא ולא ג'ורג' בוש.  הבעיה בניתוח זה הוא שאנחנו לא חיים בארה"ב ושיטת הבחירות בישראל אינה דומה לזו האמריקאית.  למעשה, ניתוח זה משחק לאחת הבעיות המרכזיות שהיתה למרצ בבחירות – בוחרים רבים האמינו שהעברת קולם ממרצ לקדימה תחזק את ציפי לבני, כך שקדימה תיהיה גדולה מהליכוד וציפי לבני תיהיה ראש הממשלה.  וילן, כיו"ר מטה הבחירות, ידע שזה ניתוח מוטעה, שכן בישראל מוטל על ראש הגוש הגדול להקים ממשלה (למעשה למי שיש גוש חוסם).  גם אם קדימה היתה מקבלת את כל מצביעי מרצ והעבודה גם יחד (או באותה מידה אם מרצ היתה מקבלת קולות אלו), ראש הממשלה עדיין היה בנימין נתניהו שהחזיק בגוש חוסם; לצורך קבלת תוצאה שונה היה צורך במעבר קולות בין הליכוד לקדימה.


גם אם יש מקום לדיון בנוגע לשיטת הבחירות בישראל – הרי שבשיטה הנוכחית, של ריבוי מפלגות, הניתוח של וילן לא יגרום לשמאל לחזור לשלטון ובוודאי לא יאפשר הגשמת מצע מרצ, מחודד או מעורפל ככל שיהיה.


לסיכום, את טענותיו ובייחוד מסקנותיו של אבו וילן מהדו"ח איני מקבל.  למרות מחלוקות נקודתיות, אני מאמין שעל מרצ לאמץ את הדו"ח לחיקה ולפעול במטרה ליישם את מסקנותיו.  זה אומר שמירה על השם "מרצ", חידוד עמדות במקום בריחה מהכרעה (בייחוד בנושאים מעוררי מחלוקת) והתמקדות ארגונית במקומות בהם למפלגה תמיכה ופוטנציאל אמיתי לתמיכה, אך ללא זניחת מצעה ועמדותיה.


אחת הפעולות הראשונות שניתן ליישם לשם כך היא קביעת מועד הבחירות הפנימיות במפלגה (שנדחו בקיץ בהחלטת הועידה) לספטמבר 2010.  מועד זה עומד בהחלטת הועידה והודעת יו"ר המפלגה על דחייה של הבחירות בשנה, תוך מתן זמן התארגנות מספק לשם כך.  קיום הבחירות מצביע, הן כלפי פעילי המפלגה והן כלפי חוץ, שהשמועות על מותה של המפלגה היו מוקדמות ומופרכות.  למרצ עדיין תפקיד מכריע במערכת הפוליטית הישראלית במגוון רחב של נושאים ואין אחרים מנציגיה לממש תפקיד זה.  זאת כל עוד היא שומרת על כבודה ולא מחפשת לקרוץ למצביעי מרכז-ימין.

2 תגובות:

  1. אייל שלום,
    קראתי בעיון את כתבתו של אבו ואף את תגובתך על כך.
    בעצם הויכוח ביניכם הוא לא על האידאיה אלה על הדרך בה צריך ללכת בכדי להגשימה.
    לא מתפקידי לשפוט ולהכריע מי צודק ואיזו דרך עדיפה,על כן אנסה להביע את דעתי הצנועה בנושא.
    אני חושב שהדוח של הועדה הינו הדבר החשוב ביותר שקרה לנו מאז הבחירות
    אם גורלו של הדו"ח הזה יהיה זהה לקודמיו אזי באמת אין אפילו טעם לעשות מאמץ נוסף עבור מפלגה שלא מסוגלת להביט במראה שלה.
    אולם,הפתרון מתחיל לדעתי בבחינה האידאולוגית האמיתית שאותה מרצ חייבת לקיים ועכשיו!!!!
    הכוונה לא למריחה והצהרת סיסמאות נדושות אלה עריכת שאלון עם שאלות נוקבות שייחיבו כל חבר לענות.נמאס כבר מהליברליות המזוייפת המאפשרת לחברים לא לנקוט עמדות ברורות ולא לשאת בתוצאות הימנעותם.
    לאחר שיהיה לנו ברור באיזה שלב של האבולוציה נמצאת מפלגתנו,נצטרך להביט מסביב ולראות מי שותף לדרך אפילו חלקית.
    מרצ,לבדה לא תתקיים לאורך זמן ו"החזית" היא כורח המציאות.
    אין זה משנה אם לא כל השותפים חדורים בדיוק באותם הנחישויות לגבי כל המטרות שאנו מציבים ואף אנחנו יכולים להיות בעמדה מתלבטת לגבי סוגיות שאחרים יותר נחושים לגביהם.
    ליכוד כל השורות של השמאל תהינו הכרח מיידי ואני מעז לומר גם על חשבון הנמכת (לא ויתור) של דגלים מסויימים.
    יש לי החשש הכבד שהשלב הראשון (בחינת אחידות הדיעות של חברינו) יעמיד אותנו במצב הרבה יותר גרוע מהמצב כיום אולם אין מנוס מכך.
    לכן,מבלי להתיחס לדבריך ושל אבו לפחות במשפט ,לא ניתן ואומר רק כך: אבו צודק ברצונו להקמת תנועת שמאל רחבה שתוכל להכיל את כולם למרות השקפות שונות בתחומים אלה או אחרים (כפי שזה ישתקף בתוצאות השאלון לעיל)ודאגתך שבתנועה כזאת מרצ תתמוסס היא מוצדקת אך תפקידנו לשמור על כך שגם במכלול יישמר הייחוד האידיאולוגי שלנו (באם אנו נדע מה היא).

    בברכה,

    אורי אלדר

    השבמחק
  2. אורי - אין לי ספק שאנחנו חייבים להביע עמדות אידיאולוגיות. איני מתחמק מלעשות כן, אם כי אולי זהו לא בהכרח הפוסט המתאים לפריסת משנה זו. עם זאת, בהסכימי עם הדו"ח על כך שעלינו לחדד את עמדותינו, יש משום הבעת עמדה.

    עם זאת, אני לא מסכים עימך בנוגע לעתידה של המפלגה. הדו"ח הוא אכן אחד הדברים החשובים שקרו לנו מאז הבחירות, אבל הדו"ח חד משמעי שהדרך להמשך דרכה של המפלגה אינו חזית אלא ייחוד. הטענה שחזית הינה כורח המציאות אינה מבוססת, כמו גם התקווה שבמפלגת סופרמרקט גדולה נצליח לקיים ולהוביל עמדות עקרוניות מוצקות.

    הדבר החשוב ביותר שהועדה אומרת הוא שמרצ ניסתה להרחיב את השורות, להשקיט דגלים ולשאת חן בעיני קהלים רחבים - אך שוב ושוב זה דווקא מה שהיכה בנו והחליש אותנו. לפני שאנחנו מחפשים להרחיב את השורות והקהלים, אנחנו חייבים לדבר עם הקהל שלנו - קהל שמאלני גאה שחושב שיש סיכוי לשלום, שזכויות אדם אינן תנאי והקטנת פערים לא יכולה לחכות למשיח.

    השבמחק