כן לחופש הדת וחופש מדת. לא לשנאה.

על כל אזרח במדינה לשאוף לביטוי מהותי של חופש דת וחופש מדת.  רק יישום מהותי יאפשר שמירה על כבוד האדם.  דווקא משום כך, הטריד אותי מאמרו האחרון של שחר אילן, בו הוא עובר, לטעמי, מספר גבולות מאוד משמעותיים.

ראשית, עובדתית.  אילן מציג את אחוז החרדים בחברה ואחוזם מתוך מחזורי הגיוס (13% היום, 25% בעוד כעשור) וטוען מספר פעמים שמדובר בבעיה בטחונית.  בפועל, אחוזים נראים מאוד יפה, אבל לא מדובר בפחות מתגייסים, אלא באחוז יותר גבוה שאינם מתגייסים מתוך המחזור.  בתיקון עובדה מהותית זו, אין משום להקל ראש בכך שקבוצה זו באוכלוסיה, ברובה, אינה תורמת למדינה כפי שחילונים נדרשים, אלא להכניס את הדברים לפרופורציות.  להציג את הדברים כבעיה של "ביטחון לאומי" זה מוגזם.  רק כדי להשלים את הנקודה, אפשר לציין את מספר אזרחי ישראל הגדל משנה לשנה ואת העובדה שממילא חלק גדול מהמשרתים בצה"ל לא תורמים רבות לביטחון הלאומי.

שנית, אילן מתייחס אל החרדים כקבוצה אחת הומוגנית שאינה תורמת כלל למדינה, חסרת כל ידע או יכולות מעשיים וחיה על גבם של החילונים.  אמנם ישנם רבים העונים על חלק, או כל הדברים, אך להכללה אין תועלת מלבד הגברת האיום.    צודק שחר אילן בכך שמלבד ישראל, אין זה נהוג בקרב רובם המוחלט של החרדים להימנע מעבודה והשתלבות כזו או אחרת בחברה.  רק העילוי שבעילוי היה יכול ללמוד תורה ולהיתמך על ידי הקהילה היהודית לשם כך – ונראה שזהו לא המצב בישראל.  אין ספק שחשובה האפשרות לשילובם של החרדים בחברה בישראל, כמו גם קבוצות אחרות, אך צביעת המטרה על גבם כפי שעושה אילן אינה הדרך.

הגבול השלישי שאילן עובר היא הצעתו הפרקטית – התניית סיוע למשפחות מרובות ילדים, בעבודה.  יותר מכל כעס ועצבים על אלו שאולי חיים על גבינו, אסור לנו, לרגע, ליצור אפשרות שילד, או מבוגר, יהיה חסר אמצעים בסיסיים.

יחסי הדת והמדינה בישראל מעולם לא מצאו חן בעיניי.  כפייה דתית גלויה ומוסווית קיימת ללא סוף.  הפגיעה באלו שאינם יהודים, או אשר הינם יהודים, אך לא אלו שהממסד הדתי אוהב, עוברת גבולות ואין עלינו לאפשר אותה – לא רק בגלל שאנחנו במדינה דמוקרטית, ולא רק מכיוון שזה דווקא פוגע ביהדות עצמה והדברים היפים הרבים שיש בה, אלא בשל כך שכולנו בני אדם.

לפעמים, השנאה לדת ולדתיים כל כך עזה, שאנחנו שוכחים שגם הם בני אדם.  השנאה מהכיוון השני עזה לא פחות ואולי אף יותר כשהיא מלובה בשימוש "במקורות".  אבל הפיתרון שלנו, אזרחי המדינה, לא יכול להיות בדרך של מלחמה אישית מול אמונותיו של אדם.  הפיתרון הוא בהפיכת מדינת ישראל למדינת דמוקרטית, כפי שהיתה אמורה להיות לפי הכרזת העצמאות.

על מנת להבטיח מדינה דמוקרטית ושוויון זכויות אמיתי, אל לנו, החברה החילונית, להשתמש בטיעונים פופוליסטים ודוגמתיים שרק מזיקים למטרותינו.

יש להפריד את הדת מהמדינה (וזה לא יפגע בהיותה של מדינת ישראל מדינתו של העם היהודי).  יש לתמוך באזרחים ומשפחות נזקקות – כדי שחלילה אף אחד לא ירעב ללחם.  יש לעודד השכלה גבוהה.  יש לעודד מגוון ופלורליזם של תרבויות ודעות.  חופש דת וחופש מדת הינם ערכים בסיסיים בדמוקרטיה ויש להגן עליהם.