חגיגת הנובל מגיעה אל סיומה ומתחילה בעת ובעונה אחת...
עוד בטרם חלפו כמה שעות, כבר הסתובבו תיאוריות רבות על מה ולמה כבר אובמה צריך לקבל פרס נובל, האם זה טוב לנו (ומי זה לנו) ומה יקרה הלאה.
אז גם אני החלטתי שאני צריך לזרוק את התיאוריות שלי לאוויר.
בין מגוון הדברים שנכתבו, כתב אלון פנקס, שפרס הנובל הפך לתמריץ בשביל אובמה – שעכשיו הוא יצטרך להוכיח את עצמו.
לאור תיאוריה זו, אני מעוניין להתמקד בשתי נקודות – האם הגיע לאובמה הנובל ומה המשמעות העתידית.
מבלי להתייחס לשלל המועמדים האחרים וזוכי העבר, אני בהחלט תומך במתן הפרס לנשיא אובמה. עצם כהונתו של אובמה מהווה כמעט מהפכה ובהחלט אבן דרך נוספת במהפכת זכויות האזרח בארה"ב, אך גם בעולם.
יתר על כן, אמנם צוחקים על אובמה שכל שהוא עושה זה לדבר – כמה נאומים – אך טרם ביצע מעשים. אין ספק שעל אובמה לעשות עוד מעשים רבים, אך אין להקל ראש בנאומיו. נאום קהיר המדובר, לדוגמא, שינה באיווחה אחת גישה אנטי-מוסלמית שנמשכה מאז 9.11. אין ספק שלנו בישראל יש ביקורת על אובמה שטרם השכיל לפנות אלינו באותה צורה – וזה אכן יהיה פרודקטיבי אם יעשה זאת – אך המשמעות של נאומו היא הורדת המתיחות בין "העולם המערבי" ל"עולם המוסלמי" במספר דרגות. המוסלמים היום מוערכים בכ – 1.5 מיליארד בני אדם. הרדיפה הגזענית המתמשכת בשנים האחרונות גרמה לעוול והיתה יכולה (ועדיין יכולה) להוביל למגוון תיאוריות "יום הדין" של מלחמת עולם שלישית. הורדת המתיחות הזו היא בעלת משמעות עצומה.
אין להפחית מחשיבות המשמעות של ה"שפה".
במקביל, אובמה שינה את השפה בכל הנוגע להתנהלות ארה"ב אל מול העולם, כולל אירופה, המזרח התיכון, אסיה, אפריקה וכן הלאה. ספציפית, ניתנה האפשרות להתנהלות דיפלומטית אל מול צפון קוריאה ואירן. שוב, אותנו בישראל זה כמובן מעצבן, שהרי ידוע שאין פתרון בדיפלומטיה, אך אם בכל זאת יש סיכוי שלא לפתוח במלחמה ובכל זאת למנוע שימוש בנשק גרעיני, יש סיבה, כלשהי, שלא לתמוך בכך?
המשמעות היא, שניתן לראות זאת שלא מדובר רק ב"דיבורים" כפי שנטען.
אם כן אנחנו מגיעים אל הנקודה השניה והיא המשמעות העתידית. אני אכן מעדיף את החשיבה האופטימית לפיה פרס הנובל לאובמה ידרבן אותו לפעול ולהוכיח את עצמו. עם זאת, כפי שראינו לעיל, המצב היום בעולם אינו כה משביע רצון. סכסוכים מדיניים, דתיים ותרבותיים טרם פסקו ומאיימים להגיע למימדים שטרם נראו, כולל, חלילה, שימוש בנשק גרעיני.
אובמה אינו רק נשיאה של ארה"ב. אין זה המקום לשאלה האם ארה"ב עדיין ההגמוניה היחידה בעולם, אך גם אם אינה עוד, אין ספק עד כמה משמעותי לכל העולם תפקידו של נשיאה. כאשר העולם יצפה באובמה מקבל את פרס הנובל, הוא לא יתהה רק בנוגע לרפורמה בביטוחי הבריאות שהוא מבצע בארה"ב, אלא כיצד העולם יראה בעוד 7 שנים בתום כהונתו השניה. האם ייעצר משבר האקלים? האם תמנע מלחמה גרעינית? האם תפחת הגזענות והאנטישמיות? האם פחות אנשים ימותו מרעב, עוני, זיהום אוויר, מחלות ומלחמות?
אובמה מקבל את הפרס לא רק על מה שאמר ועשה ולא רק כדירבון לעשות את הדברים שדיבר עליהם. אובמה מקבל את הפרס מכיוון שלמרות הציניות ואכזבות נקודתיות, אובמה הוא עדיין התקווה הכי טובה של האנושות לעתיד ורוד.
מעניין, אך אני לא מסכים.
השבמחקאני מעריך מאוד את אובמה, ומאוד מרוצה שהוא הנשיא הנבחר של ארה"ב. אין ספק שהוא מצביע בעיקר על רוח חדשה שאופפת את הציבור האמריקאי, רוח של שינוי. בראש ובראשונה, הייתי אומר שקיימת כאן מדיניות חוץ של הקשבה, ולא של כוחניות, כפי שהייתה קיימת בממשלים האחרונים (גם אצל קלינטון, שניסה לקדם פתרונות מדיניים בעולם, הדבר נעשה בצורה כוחנית וכופה).
יחד עם זאת, אובמה בהחלט עדיין לא הוכיח את עצמו. הוא עדיין לא עשה דבר. משבר האקלים נבלם מעט בשנה האחרונה, אך רק בזכות המשבר הכלכלי; מהפכת הבריאות בארה"ב עדיין מבוששת לבוא; ומבחינת מדיניות חוץ וביטחון - כולנו יודעים שעדיין אין אף בדל תוצאה ראוי לשמו. ארה"ב וזימבבואה הן שתי המדינות היחידות שמתנגדות לאמנה החדשה המתגבשת להגבלת הסחר הבינלאומי בנשק.
מנגד, ניצבים שלל מועמדים ראויים לא פחות לפרס נובל לשלום, כאלה שכבר הוכיחו את עצמם. חשוב לתגמל בדיעבד ולא למפרע, כדי לא לאבד את התמריץ הנובע מפרס נובל לשלום לזוכים העתידיים. חשוב להזכיר שפרס נובל לא מוענק לעולם לאדם מת, ולכן מדובר בתחרות. ובתחרות, כאשר אחד מרוויח, אחר מפסיד. לכן יש משמעות גדולה למועד הענקת הפרס לאובמה, שיכול היה להמתין כמה שנים לדעתי.
ואני רוצה - כביולוג - לציין את עדה יונת, הזוכה הישראלית בפרס נובל לכימיה, שפיענחה לפני שמונה שנים בלבד את מבנה הריבוזום. התחום קשה יותר להבנה לציבור הרחב (להבדיל מפרס נובל לשלום), אבל חשוב לציין שבהחלט מדובר בתגלית מהפכנית ופורצת דרך. ואני אל כותב את זה רק מתוך רגשות פטריוטיים שמציפים אותי...
איל,
השבמחקדעתך מנומקת היטב, אך דווקא הסיפא שלך מוכיחה את ההיפך.
דווקא מאחר שאני שמחתי על בחירתו של אובמה, ושמחתי על מרבית נאומיו ומאמינה שבחירתו תתרום לעולם ולארה"ב (ובתקווה גם לנו), אני חושבת שזה קצת מצחיק, ואולי אף מזיק, להתייחס לדברים כאילו כבר קרו.
כל השאלות הללו שציינת בסוף מבהירות שעדיין אין לנו מושג מה תהיה השפעתו ("כיצד העולם יראה בעוד 7 שנים בתום כהונתו השניה?" וגו').
אני מעדיפה לחכות ולראות. לא כי אני סקפטית לגבי כוונותיו ויכולותיו, אלא כי אני מעדיפה להעניק נובל על הישגים ולא על כוונות. מעבר לזה, דווקא מאחר שאני מאמינה לאובמה ולכוונותיו, אני חושבת שלא הוא האדם שצריך פרס נובל כדי לדרבן אותו. אני חושבת שבשלב זה עצם בחירתו ברוב גדול (והסמליות הגדולה שמאחורי הבחירה) היא דרבון מספיק לביצוע הבטחותיו.
איל שלום רב,
השבמחקנכון שבדבייט טוב אפשר להוכיח שיש פנים לכל נושא, אלא שבענין זה אינני בדעתך כלל וכלל.
אילו היה מדובר בפרס על נואם מבריק שיכול לעורר קהלים ולהבטיח הבטחות מפליגות על עולם יותר טוב וצודק - יתכן שהיה נכון להעניק לאובאמה פרס נובל לשלום.
אלא שבעולם בו אנו חיים, פרסים ניתנים על עשייה.
בתחום זה אובאמה עדיין טירון.
אינני מאמינה שיש להעניק פרסים על כוונות טובות.
בניגוד למלגות שניתנות בתקווה שהמקבלים יצדיקו את ההשקעה.
ועדיין חיילים אמריקאים שוהים בעירק ובאפגניסטאן ואין שום אסמכתא לכך שיורחקו משם בעתיד הקרוב.
רות רזניק
אני בהחלט יכול להבין נקודת ראות המבקשת לראות תוצאות "מוחשיות". גם אני רוצה לראות את כל התוצאות האלו. עם זאת, ניסיתי בפוסט זה לטעון שמה שאובמה עשה עד כה אינו רק "לדבר". כאשר אובמה פותח בדף חדש עם העולם המוסלמי, יש לכך משמעות מוחשית. כאשר אובמה מחליש את הצד הגזעני של החברה, יש לכך משמעות מוחשית. לא מדובר ב"כוונות טובות" ולא מדובר ב"דיבורים".
השבמחקאיני יודע במי הייתי בוחר לו הייתי חבר בועדה, אבל אם הייתי יכול לדעת היום שבמתן הפרס למועמד כזה או אחר, יהיה סיכוי להשפעה על תמונת העולם בשנים הקרובות, הייתי עושה כל שאני יכול על מנת שזו תיהיה מוצלחת.
הוא אכן לא רק דיבר. הוא גם "דחה" פגישה עם דלאי למה.
השבמחקNobel Piss Prize, that's what it is.
א. אם הענקת הפרס הפתיעה, ואפילו הביכה את מקבל הפרס, סימן שהוועדה פישלה.
השבמחקב. אם שואלים אותי, אל צריך לתת פרס לראשי מדינה. ראשי מדינה עושים את תפקידם, ועושים אותו למען אזרחי מדינתם. למשל היה הרבה יותר טוב אם ב 1994 היו נותנים את הפרס לא לרבין ערפאת ופרס (שניים מהם הספיקו להוכיח שהם לא היו ראויים לו, והאחד נרצח לפני שהספיק, ואם יש סיבה בגללה הוא זכאי בדיעבד לפרס זה עובדת נפילתו קורבן למען השלום), אלא למשל לאייבי נתן שישב בכלא למען השלום.